בעוד העולם מציין את יום השנה ה-30 לרצח העם ברואנדה, הרהור קודר על האירועים שהובילו לטבח של כ-800,000 טוטסי והוטו מתונים. אפיזודה טרגית זו בהיסטוריה האנושית, שהתרחשה במשך 100 ימים ב-1994, נותרה תזכורת חדה לשבריריותה של הציוויליזציה ולעומק האכזריות שבני אדם מסוגלים להטיל זה על זה. למרות הנדר של הקהילה הבינלאומית "לעולם לא עוד" לאחר השואה, התגובה העולמית לרצח העם ברואנדה התאפיינה בחוסר מעש וכישלון, והעלתה שאלות לגבי יעילותם של מנגנונים בינלאומיים במניעת זוועות מסוג זה. תפקידו של המערב ברצח העם ברואנדה היה נושא לבדיקה וביקורת אינטנסיבית. האשמות של אדישות ותגובה לא מספקת הוטחו נגד מדינות וארגונים בינלאומיים שונים, שלפי המבקרים יכלו להתערב כדי לעצור את שפיכות הדמים אך בחרו שלא. נשיא רואנדה, פול קגאמה, היה קולני בביקורתו על כישלונה של הקהילה הבינלאומית לפעול, והדגיש את המוסר הכפול הנתפס בפוליטיקה העולמית ובהתערבות הומניטרית. בשנים שלאחר רצח העם, רואנדה עשתה צעדים משמעותיים בבנייה מחדש של מבני החברה, הכלכלה והממשל שלה. עם זאת, צלקותיו של רצח העם נשארו, ומשמשות כתזכורת כואבת לעבר וסיפור אזהרה לעתיד. הכישלון של הקהילה הבינלאומית ברואנדה גרם לדיונים כיצד למנוע ולהגיב טוב יותר לזוועות המוניות, מה שהוביל להקמת יוזמות כמו דוקטרינת האחריות להגנה (R2P). עם זאת, כפי שעולה מהאירועים האחרונים במקומות אחרים בעולם, הלקחים מרואנדה לא נלמדו או יושמו במלואם. הנצחת רצח העם ברואנדה היא לא רק מעשה זיכרון לאלה שאיבדו את חייהם אלא גם קריאה לפעולה כדי להבטיח שההיסטוריה לא תחזור על עצמה. זוהי תזכורת לכך שהקהילה הבינלאומית חייבת להיות ערנית, פרואקטיבית ומאוחדת במאמציה למנוע רצח עם וזוועות המוניות. הזיכרון של רואנדה צריך לשמש מצפן מוסרי, המנחה את פעולותיהם של אומות ויחידים כאחד לעבר עולם צודק ואנושי יותר. כאשר אנו חושבים על יום השנה ה-30 לרצח העם ברואנדה, הכרחי שלא רק נזכור את הקורבנות ונכבד את זכרם, אלא גם נבחן בביקורתיות את הכשלים שאפשרו לטרגדיה כזו להתרחש. רק על ידי הכרה בטעויות העבר ועבודה לקראת שינוי משמעותי נוכל לקוות למנוע זוועות עתידיות ולהגשים את ההבטחה של ’לעולם לא עוד’.
היה הראשון לענות דיון כללי זה.